מגיל תשע חלמתי לפתוח סטודיו.

כבר כילדה חלמתי על מקום משלי ליצירה. עוד לא ידעתי איך הוא ייראה, אבל הרצון הזה נשאר איתי גם כשגדלתי.

בלימודי התואר ובלימודי הקרמיקה, החלום התחיל לקבל צורה. לצד האהבה לחומר, הלכה והתבהרה לי גם המשמעות של המקום שרציתי לפתוח.

העבודה עם נשים וילדים שהתמודדו עם קושי העמיקה בי את ההבנה כמה החימר יכול לאפשר. לפעמים הידיים מצליחות לבטא את מה שקשה לומר, והעיסוק בחומר נותן רגע של שקט ומרחב להיות בו עצמנו.

כמטפלת באמנות, אני מאמינה בכוח של היצירה להביא רוגע, שלווה וביטוי אישי. רציתי לתת לזה מקום — גם למי שפשוט רוצה להתנסות, ליהנות ולגלות מה היא יכולה ליצור.

לפני קצת יותר משנה פתחתי את פאלט קרמיקס בביתר עילית. אחרי שנים שבהן דמיינתי את המקום הזה, יכולתי סוף־סוף לפתוח את הדלת ולהזמין אליו אחרות.

היום, כשאת מגיעה לסטודיו, את לא צריכה לדעת מראש מה תכיני או איך תעשי את זה. יש חומר, יש הדרכה, ויש לך מקום לנסות ולתת לרעיון שלך צורה.

אני נתתי מקום לחלום שלי.
עכשיו תורך לבוא וליצור את שלך.

מחכה לך,
אלישבע